ראיון עם מעצב- הדס קרוק

בשבוע שעבר נפתחה במדיטק תערוכה 'יש שכר לעיצוב המוצר'. התערוכה, שהוצגה זו הפעם השניה, היא עוד שלב במחקרה של הדס קרוק העוסק בהיסטורית העיצוב הישראלי בכלל ועיצוב המוצר הישראלי בפרט.

נפגשנו בעקבות התערוכה לשמוע עוד קצת.
אל המחקר הגיעה הדס כמעט במקרה. בסיומו של התואר הראשון בעיצוב תעשייתי (HIT) הרגישה שחסר לה הרבה ידע עיוני ולכן פנתה אל תחום מדעי הרוח. בחיפושיה גילתה את החוג למחקר תרבות באוניברסיטת תל אביב ומשם באופן טבעי התגלגלה לחקור את תחום העיצוב. מעט מאד חומר קיים בחקר העיצוב הישראלי, ומכאן ששלב איסוף המידע היה אינטנסיבי ביותר. אחת המסקנות הראשונות שהסיקה כבר בתחילת תהליך החקר היא חוסר המודעות לתיעוד ושימור בתחום העיצוב. כמעט ולא קיים חומר כתוב קל וחומר מוצרים משנים קודמות.
המחקר, שמלווה את הדס בחיי היומיום, משמעותי ביותר עבורה ועבור החברה הישראלית כולה. חשיפתה לחומר ויזואלי שהוא חלק נכבד מהתרבות הישראלית ולאנשים שעיצבו ועדיין מעצבים בשיא אונם, תרמה לעיצוב דרכה של הדס. היא מספרת כי פגשה מעצבים אשר פועלים במרץ כבר עשרות שנים ובתשוקה בלתי נדלית. עוד למדה מהם על דרכי העבודה שבשנות ה-50 וה-60, כאשר היו עובדים במרץ רב ובו זמנית על כמה מוצרים.
בעקבות המחקר, הפנימה הדס את חשיבותם של התיעוד והשימור. חלק משינוי התפיסה הוא להבין שגם היומיומי הוא בעל ערך היסטורי ועיצובי. כיום לא מתקבל על דעתה שמפעל כלשהו לא ישמור דגם אחד מכל מוצר שייצר, או לכל הפחות תיעוד דו – מימדי שלו. כמו בכל תחום, ההווה והעתיד לא יכולים להתקיים ללא העבר, ולכן, מסבירה הדס, כי חובתנו, המעצבים, וחובת כל ישראלי להכיר את היסטורית העיצוב הישראלי. ההבנה הזו טמונה בידיעה שהעיצוב הישראלי עומד בפני עצמו ויש לו מה להציע. אין הוא נספח של אומה אחרת ואין הוא חיקוי או אקלקטיקה מקרית. אופי החיים באותם שנים ראשונות של מדינת ישראל הכתיב עיצוב ייחודי. בשנות ה-60, למשל, הקו המנחה בייצור הרהיטים היה ריהוט זול לזוגות צעירים. בתחום הצעצועים התקיימה תערוכה שכותרתה 'עיצוב צעצועים במחירים הוגנים'. את הגישה החברתית הזו מיצתה שולמית אלוני (אז חברת כנסת) בדבריה: "זכרו כי דירותינו קטנות, נשותינו עובדות, הכנסותינו נמוכות ותרבות החיים הקהילתיים והמשפחתיים אף היא מחפשת דרכים לעיצוב". פועל יוצא של עובדות אלו הוא כי העיצוב בהכרח התאים לתקופה ושירת את החברה.
גישה זו,שאפיינה באופן מובהק את העיצוב בשנות ה-60, מנחה את הדס בדרכה היום. היא רואה בעיצוב תחום שאינו מנותק מן החברה כולה, ולא מסכימה עם הטענה כי העיצוב הוא מנת חלקו של העשירון העליון. בעבודתה כמעצבת היא מיישמת גישה זו. יחד עם שותפתה, ענת שטיין, הן מפעילות סטודיו פעיל. בין המוצרים שעיצבו ישנם בקבוקים למוצרי קוסמטיקה ולחומרי ניקוי המיועדים לכל שכבות האוכלוסיה. ערך נוסף, המנחה את שתיהן, הוא הנחלת העיצוב לקהל הרחב. הן רואות חשיבות ביצירת קשר עם אנשים שאינם נוגעים בתחום העיצוב באופן ישיר. במסגרת זו הן מעבירות חוגים בטכניקה של עיסת נייר. בחוגים נחשפים המשתתפים לעקרונות העיצוב ולעבודת העיצוב, וחווים תהליכים תעשייתיים.
כל אלו הם שמביאים את הדס לאקדמיה, לתרום מידיעותיה. הפן העיוני, בו רואה הדס חשיבות רבה, מתבטא בעוד פנים מלבד ידיעת הפרטים ההיסטוריים. ראשית, יש להאהיב את העיסוק העיוני בעיקר על הסטודנטים לעיצוב, שנטייתם הטבעית היא לעבודה מעשית. שנית, אין מנוס מלרכוש שליטה בשיטות המחקר והעיון המלווים כל תהליך עיצוב. שלישית, הפן התיאורטי בעיצוב המוצר הוא חלק בלתי נפרד מתהליך העיצוב ויש לרכוש מיומנויות אלו.
לקראת סיום מעדכנת הדס כי הכיוונים להמשך המחקר ולהעמקה בו עוד רבים ומחכים למי שיבוא וינער מהם את האבק. מה שכן, כאמור, החומר הכתוב לא רב והאנשים הנוגעים בדבר הולכים ומתבגרים. לטובה יאמר כי כיום נמצאים בחוג למחקר תרבות כבר חמישה בעלי תואר בעיצוב, אולי גם הם יתרמו את חלקם למפעל חיוני זה!

http://www.israelidesign.org.il/articlesDetails.asp?PageID=7&tt=6&scat=11

http://www.archijob.co.il/archijob_news/one_news.asp?IDNews=1494

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/794268.html

WWW.STUDIOARMADILLO.COM